מרוקו שלי - ארץ הגעגועים/ קובי יפרח



מרקש, נקראת בפי רבים "ירושלים הקטנה", וזאת בשל ההיסטוריה היהודית עתיקה, העשירה והחשובה של המקום.

 ראשוני המתיישבים היהודים הגיעו לעיר כבר בזמן מלכות שלמה. לאורך השנים, בעקבות גזרות של שליטים שונים הופסקה ההתיישבות היהודית בעיר, אולם החל משנת 1269, חודש היישוב היהודי במקום. 

בסוף המאה ה 15 הגיעו לעיר יהודים רבים מגורשי ספרד ופורוטוגל, והשתלבו בקהילה היהודית המקומית. החל מהמאה ה 19, מרבית בני הקהילה חיו במלאח היהודי, ובהתאמה לכך היו בו עשרות בתי כנסת פעילים, אשר שמשו את 35,000 היהודים תושבי העיר. בתי הכנסיות השונים שימשו לא רק כמקום תפילה אלא גם כמקום ללימוד תורה, בתי מדרש, כוללים וישיבות, וכמובן כמקום לינה לעוברי אורח יהודים. קהילת מרקש הוציאה מתוכה רבנים גדולים, דיינים, ראשי ישיבות, פייטנים, אנשי רוח והלכה, שעד היום נוכחים במסורת המקומית ומשפיעים על דמותה. 

לפני כ5 שנים הגעתי הביתה! כמן להורים ממרקש ופס , מרקש הכי הזכירה לי את דימונה, החום של אוקטובר עדין הזכיר את אוגוסט אבל החום של הקהילה גדול יותר מהחום במדבר הסהרה. הגעתי למרקש במטרה ללמוד אומנות מרוקאית כחלק מרעיון להקמת מוזיאון ליהדות האטלס בירוחם . החיפוש אחרי אומנים, קצב הזמן והחוויות ערפלו לי את כל החושים ואת המטרה לשמה הגעתי. בכל בוקר התהלכתי לבית הכנסת 'סלאת אלעזמה' בית הכנסת המגורשים שנבנה בשנת 1492  בעיקר כעזרה בהשלמת המניין לתושבים המתפללים בו תדיר זה כבר 500 שנה.

 בית הכנסת במלאח משמש זה כבר כמה שנים כאתר תיירות  לכל הדתות הבאים לבקר בעיר מרקש שנבחרה לערים המתיירות בעולם . מרקש היא אחת מהערים המיוחדות במרוקו גם בהיבט התיירותי עולמי וגם בעולם היהודי. מרקש תמיד היית מוקד לעלייה לרגל בעולם היהודי. בעבר היו אלה רבנים, אנשי הלכה וקבלה והיום אלה תיירים יהודים מהעולם  המגיעים בהמוניהם לראות איך קהילה יהודית עדין חיה במדינה מוסלמית. 

לצערי הרב הקהילה הולכת ומתמעטת לאור העובדה כי אין דור המשך ורובם מבוגרים . אך לשמחתי כמות המבקרים היהודים והלא יהודים מהעולם בעיר מרקש רק עולה ומתגבר – ולשם כך אחרי 3 חודשים החלטתי להישאר על מנת להמשיך את הסיפור. 

מטרתי מתחילת המסע היתה להגיע למרקש על מנת לראות אך אפשר לשמר ולהמשיך לספר את  הסיפור של ההיסטוריה היהודית של העיר בעבר ובהווה. אומרים על אנשי מרקש שהם אנשים 'מרים וקשים', ואמת הדבר, כי לקח זמן רב עד שהוכשרו הלבבות, ניתן האמון והיציאה לדרך, אבל בסוף האמירה  "מורא רבינא כמורא שמים"  עלתה על הכל. (מרקש=מר וקשה. מרכש= מורא רבניא כמורא שמים) 

ההתחלה הייתה בבית הכנסת 'סלאת אלעזמה' ,בית הכנסת מהווה את אחד המרכזים היהודיים הראשיים בעולם המוסלמי ומושך אליו מדי יום בין 500 – 750 תיירים מכל העולם. חצר בית הכנסת והחדרים הרבים בו אשר שמשו בעבר ככיתות לימוד וכבית זקנים, הוסבו לפני כ10 שנים לבית הארחה למטיילים, החצר לא הייתה מנוצלת והחוויה שהתייר מקבל על העבר המפואר ועל קהילת מרקש לא הייתה מספקת ולא סיפרה את הסיפור הגדול והרחב של קהילת קודש מרקש. לאחר 3 חודשי עבודה פיזיים ומנטאליים, הוכשרו החצר ובית החדרים למוזיאון עבור התיירים הרבים הפוקדים את בית הכנסת.

בית הכנסת מתפקד כמוזיאון לכל דבר כ- 250 תמונות, סרטי וידאו, יודיקאה ועוד מקבלים את פני התייר.

אך מסתדר שהסיבה הגדולה בגללה נשארתי היא המוזיאון ההיסטורי הגדול של מרקש לפרטי: להמשך הסיפור





ז

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.