סיפורי זהות - חוויות ממרוקו


3 דקות קריאה

מושית אש 4.11.2020:

ההתחלה הייתה בבית הכנסת 'סלאת אלעזמה' ,בית הכנסת מהווה את אחד המרכזים היהודיים הראשיים בעולם המוסלמי ומושך אליו מדי יום בין 500 – 750 תיירים מכל העולם. חצר בית הכנסת והחדרים הרבים בו אשר שמשו בעבר ככיתות לימוד וכבית זקנים, הוסבו לפני כ10 שנים לבית הארחה למטיילים, החצר לא הייתה מנוצלת והחוויה שהתייר מקבל על העבר המפואר ועל קהילת מרקש לא הייתה מספקת ולא סיפרה את הסיפור הגדול והרחב של קהילת קודש מרקש. לאחר 3 חודשי עבודה פיזיים ומנטאליים, הוכשרו החצר ובית החדרים למוזיאון עבור התיירים הרבים הפוקדים את בית הכנסת.

מיכל חכם:

‏‎Michal Chacham‎‏ נמצאת עם ‏‎Kobi Ifrach‎‏.

15 בינואר · השבת אבידה.

בין 1960 ל-1962 סבתא פאני וסבא ניסים התכוננו לעלות לישראל בדרך בלתי לגאלית מקזבלנקה, מרוקו. איש הסוכנות היהודית היה מגיע אליהם באמצע הלילה ומודיע שהגיע הזמן. פעמיים הם מכרו את כל הריהוט, הכלים, הבגדים ושאר חפצי הבית, ארזו והכינו את המשפחה לקראת העלייה. ובשתי הפעמים אנשי הסוכנות היהודית מבטלים את העלייה ברגע האחרון כי מסוכן מדי. ב1962, מלך מרוקו החליט לאפשר ליהודים לעזוב וכמה ימים לפני ליל הסדר התשכ״ב, אחרי מכירה ואריזה של הציוד בפעם השלישית ומסיבת פרידה מהשכנים המוסלמים שגרו בבניין - המשפחה עולה לארץ.

יהודי האטלס/יגל הרוש

"יהודי האטלס פוצחים בשירה

הנשים במטפחות צבעוניות

מנסכות דבש על מזבח

עמוס שבקיות חמימות

המשיח הגיע רכוב על חמור

והוא לבוש חליפה של ארמני

בידו תיק עור ובתוכו

מסמכים, שמות אנשים

ספרי חיים היום נפתחים

מי לחיי גאולת ישראל

ומי יימק בגלות ישמעאל

יהודי האטלס מנסים לארוז בחיפזון

חיים שלמים, גלות מפוארת וארוכה

לתוך מזוודת סוכנות קטנה

את הג'לביות והכפתנים של שבת ומועד

אתם יעלו בבא העת למקדש עם ישראל אחיהם

את הכריות והסמיכות מצמר לימי החורף הקרים שעוד בו יבואו

- את הכל דוחסים פנימה

וכל פסקי הרי"ף,

ותשובות הרב אלנקווה,

ודרשות אביר יעקב אבוחצירה ור' יוסף גבאי

והמאמרים הערוכים על ידי ר' דוד אלקיים

והפיוטים המכונסים בקובץ "שיר ידידות"

יישארו על אדמת ניכר

בבואם לארץ הקודש

יפגשו בהם העבריים

ויביטו למזוודה מלאת הכפתנים

ולא ידעו מאומה על העושר האינסופי

שנשאר מאחור

דברים שמזוודת סוכנות

קטנה מלהכיל”עת לאבד ועת למצוא.

תודות וברכות ל: כולנא, Kobi Ifrach & צורית בוסקילה על מסע אישי ומיוחד במרוקו.

#

‏‎Shaked Yehiel‎‏ :
20 בדצמבר 2018 · 
אחח מרוקו מרוקו, איך אפשר בכלל לסכם את המסע הזה?לפני כשמונה ימים יצאנו משלחת של סטודנטים וסטודנטיות למסע בעקבות הזהות והשורשים של יהדות מרוקו. המסע האישי שלי התחיל מהרצון לחקור ולראות כיצד חיו הסבים והסבתות שלי במדינות ערביות. בתור אחת שיש לה סבא היסטוריון וחובב סיפורים מושבע, שאוהב לדבר ולספר בכל מפגש, הבנתי שכל הסיפורים לא מצליחים להמחיש אפילו פסיק ממה שהיה שם.

אמנם המסע במרוקו נגמר, אבל המסע האישי שלי בעקבות הזהות שלי ימשיך לעוד הרבה זמן.אני רוצה להודות לכל מי שהפך את המסע הזה להרבה יותר משמעותי. לאבי הכי בוחבוט שיש Avi Buchbut, המאליכ של ממלכת קיי, על הפיכת המחשבה למציאות; לקוביבון בון-בון Kobi Ifrach על הרגישות, ההכלה, הידע, הסיפורים, הסקרנות וקטונתי מלדבר על המיוחדות שבך; לשירנוס ונירוס Shiran Levi Nir Tal שאפשרו לי לצאת למסע; לאנשים המדהימים (ומדהימים זו מילה קטנה בשבילם) על שחלקו איתי את המסע הזה והפכו אותו לכל-כך הרבה יותר ממה שהוא; וכמובן לך מרוקו - על הצבעוניות, האותנטיות, הרעש, הריחות (גם הפחות טובים), הנופים ועוד ועוד 🇲🇦🇲🇦סיימתי לחפור, ועכשיו אתן לתמונות לדבר בעד עצמן. 


‏‎Eti Madar Itzhak‎‏ :

13 בנובמבר 2019 · ‏מרקש‏, ‏מרוקו‏ · 

בוקר אחרון בריאד במרקש

מעניקה לעצמי כמה שעות של אינטימיות עם שמש מרוקאית חמימה ומשבי רוח שמלטפים את הגוף שכל חושיו פועלים, גם כאלו שלא ידעתי שקיימים.הראש מחפש מילים שיתארו ולו במעט את החוויה, את החיבור, הצבעים, הריחות, השפה והאנשים הפשוטים.

הלב, לא מפסיק לרקוד לצלילי מוזיקה שעבית.

והבטן? הבטן מלאה.חושבת בעברית,

מתרגשת בערבית.

רחוקה מהבית,

וקרובה לעצמי יותר מאי פעם.בתוך מדינה מוסלמית,

עם חברה שמרנית וגברית,

מרגישה מלכת העולם.

דיסוננס שקשה לפתור.הייתי מצפה שתקפוץ הפמיניסטית שבי, שתתחרפן מלראות אותן 'מאחורי הקלעים', אבל לא.ראיתי אותן, מלכות אחת אחת.

עם חוכמת חיים עתיקה מאושרות מהדברים הפשוטים.

כמה פשוט ככה נוגע.

וכל שי פחאל.ברחובות מרקש,

הולכת מחויכת.

חיוך, קריצה.

סבאח אלח'יר יא חביבי, אסלאמה

והעולם נפתח בפניי.

וגם הלבבות.

הולכת מחויכת,

כאילו מלך מרקש בכבודו ובעצמו ארגן את כל השפע הזה בשבילי.והבטן? הבטן מלאה.

שבעה מאושר.

אין תאבון.

לא לקניות, לא לאוכל.

חמאה, ריבה ולחם.

לא צריכה יותר.

ככה, לקינוח על הסעודה שהיקום הכין לכבודי.עוד אכתוב הרבה על המסע הזה,

על 13 הנשים המטריפות שלרגעים הרגיש כאילו כבר 31 שנים מלוות אותי.

ועל קובי יפרח אחד וכה מיוחד שפתח לי צוהר לעולם שתמיד היה שלי.

זה יבוא.

בנתיים, נהנת מרגעים בהם הלב עוד מרחף 



‏‎Avi Buchbut‎‏:

23 בינואר · אז למה להוציא משלחת של סטודנטים לחינוך למרוקו ?

על שימור ועיצוב זיכרון, יחסי יהודים מוסלמים, מסורת ותרבות.המסע שלנו בעקבות יהדות ספרד המזרח במרוקו הסתיים לו, קשה עדיין לסכם את המסע והתובנות צצות להן לסירוגין, אך תובנה אחת מאוד התחדדה לי - כל ישראלי חייב לעבור את המסע הזה ולהכיר את הסיפור המיוחד של יהדות מרוקו!יצא לי לחשוב במהלך המסע על ההבדלים בין מרוקו הקלאסית שרובנו מכירים לבין מרוקו שמספרת את הסיפור היהודי בן יותר מאלפיים שנה.מרוקו שכולנו מכירים היא מרוקו של טיולי השורשים השכיחים, קברי הצדיקים וההילולות. מרוקו הקסומה עם הנופים עוצרי הנשימה, השווקים, הצבעים והטעמים העזים.

אך אם נצלול קצת לעומק נזכה להכיר מרוקו אחרת.

מרוקו שאנחנו חווינו במסע מלאה בעושר רוחני ותרבותי שאנו לא מכירים, בפשטות לצד מסחר ויזמות, בהיסטוריה מלאה בעליות וירידות ביחסים עם המוסלמים שידעו עליות ומורדות, בציונות התמימה והאמתית, הכלה, שמחה וצניעות.

כל פעם מחדש אני נדהם מההשפעה של היהודים והיהדות עצמה, על התרבות המקומית ועל היחסים בין המוסלמים ליהודים שבעיניי הם מודל לחיקוי. מרוקו מעודדת ומאפשרת נוכחות של דתות אחרות ומאפשרת חופש פולחן.

כמובן שאי אפשר להתעלם מהתקופות הפחות מחמיאות, בלשון המעטה, של יחסי היהודים- מוסלמים במרוקו. תקופות בהן נרדפו היהודים במרוקו, הושפלו, הוכו ואף נהרגו על היותם יהודים בארץ מוסלמית. אותן פרעות "התריתל" במרוקו (חפשו בויקיפדיה) שכמעט ונשכחו, עליהן למדנו במהלך המסע ואף קיימנו טקס ייחודי לזכר אותם יהודים שנרצחו ב - "מלאח" (רובע יהודי מוקף חומה בו גרו היהודים בערים במרוקו ).

בנוסף לכך עסקנו בסוגיית המסורתיות שעולה לשיח בתקופה האחרונה גם בארץ.

חכמי מרוקו ויהדות האסלאם מלמדים אותנו כיצד להתמודד עם המודרנה ולעשות התאמות לצורכי הדור בדרך נעימה ומאחדת - ואף להקל לעתים על מנת לא לפגוע באחדות הקהילה והעם.שיפוץ וחידוש הקברים בבית הקברות העתיק במקנס היה אחד האירועים העוצמתיים במסע - הסטודנטים והסטודנטיות תיארו את תחושתן בכך שהם הפיחו חיים במצבות המוזנחות וזה היה מאוד עוצמתי.

אני רואה את הפעולה הזו כזכות, שימור הזיכרון של הקהילה היהודית הוא חשוב מאוד ורק הקברים יכולים לספר את העושר הרוחני והתרבותי שהיה במקום והם ממש דיברו אלינו בפעילות שקיימנו -"דובב שפתי ישנים" בה למדנו על הפסיקות והכתיבה של החכמים שקבורים בבית עלמין זה.הדרך להשלמת הפרקים החסרים בסיפור של כולנו עוד ארוכה, אותה דרך שהמשיכה בעליות לארץ ישראל ושיכון העולים מצפון אפריקה בעיקר בעיירות הפיתוח ואנו עדים לפערים החברתיים, התרבותיים והכלכליים שנוכחים עד היום בין הפריפריה למרכז בחברה הישראלית.ואם כבר מסע למרוקו, אז חשוב לבחור בקפידה את המדריך או במקרה שלנו מורה הדרך האדיר Ifrach h קובי יפרח היקר, שהוא בהחלט מודל לחיקוי ומבצע את עבודתו מתוך שליחות לשימור הסיפור היהודי והמסורת.

לא יכולנו לבקש טוב יותר ממדריך עם חזון ודוגמה אישית.אני מאמין שזאת המרוקו שכולנו חייבים להיחשף אליה על מנת לעשות אחרת ולדבר אחרת פה בארץ.בכל אופן- זאת מרוקו שאנחנו חווינו וזאת מרוקו שאני מאחל לכל ישראלי לחוות. 


Hanna Azoulay Hasfari

20 בספטמבר 2018 · המסע לארץ הברברים. 1:

זהירות פוסט ארוך !

אז ככה... היינו במרקש 3 ימים. מרקש נפלאה. מרגשת, צבעונית מלאה בהיסטוריה טובה ואכזרית מהמאה ה 11 עד היום. ארץ של אוכל, תרבות, וקסם קוסמופוליטי מהיפים שראיתי בחיי. אבל לי אין תמונות שיכולות להוסיף לכם על מה שכבר ראיתם בכל צילומי התיירות והתיירים הרבים שיוצאים בקבוצות גדולות בעיקר לערים הגדולות ומעט להרי האטלס (חוץ משתיים בשביל הטעם - תמונת הנברשות מעשי ידי אומנים מקומיים ותמונה של הגן מופלא של מלון ממוניה שם שתינו תה שהיה טעים כמו כל תה אחר) . אין לי תמונות כאלה כי זה לא עניין אותי לצלם עוד טאג׳ין עם קוסקוס ועוד אריחים ועוד תבלינים ועוד נעליים וכפתנים. שמוליק ואני יצאנו למסע מיוחד אל מרוקו האחרת, זו הדרומית, שבהרי האטלס, האנטי אטלס והסהרה. יצאנו למסע לארץ הברברים ארץ האמז׳יר ,( בברברית - האדם החופשי) כי רצינו להכיר לעומק את מרוקו האחרת אם מסקרנות טבעית (שמוליק) ואם מסקרנות זהותית שלי להכיר את מקורותיי יותר לעומק. אני כבר הייתי במרוקו פעמיים . פעם אחת הייתי בפסטיבל קולנוע בטאנג׳יר עם הסרט שלי ״ שחור״ בשנת 1997 . זה היה מפגש ראשוני שהמם אותי וזה הוליד את הפעם השניה שהגעתי על מנת לצלם את הסרט שלי ״ אנשים כתומים״. בשתי הפעמים לא ממש טיילתי ולא ממש הבנתי איפה אני ואיפה מקורותיי האמיתיים. אבל בשנים האחרונות ,לאחר מחקר היסטורי מרתק (לצורך הסרט הבא שלי) שארך כמה שנ, הבנתי מאיפה באו הוריי באמת ואף מצאתי לזה עדות (בספר המסע של הירשברג בשנות החמישים) . שניהם נולדו בארץ הברברים , ארץ האמז׳ר או ״בלאד אל סיבה״ שזה ״הארץ החופשית״ שפעם לא נשלטה על ידי אף מדינה אחרת ולאנשיה יש זהות משלהם נוסף על זו המרוקאית . אימי ואבי עברו לגור בקזבלנקה שם הכירו ונישאו. יצאתי למסע הזה בעקבות ילדותם שם ומאז אני מגלה עם כמעט אחר מהעם המרוקאי הערבי. עם שכבר בתום בית ספר יסודי דובר לפחות 4 שפות. ערבית ספרותית וצרפתית ( קרוא וכתוב ) עאגה מרוקאית (דאריג׳ה) וברברית (תשלח) רבים גם דוברי אנגלית (כי איך יסתדרו באינטרנט?) וספרדית. עם שהערכים הבסיסיים שלו הוא אהבת הבריות , קבלת האחר יותר מכל ערך אחר. זה עם שיש לו שפה מדוברת ורק בעשור האחרון הם העלו אותה על הכתב. זה כמובן מזכיר לי את חידוש השפה העברית שאפשרה לנו לספר את הסיפור שלנו בספרות, בקול, בתמונה, באומנות. אני צופה שהעם הזה יזכה לפריחה מופלאה גם בגלל שעכשיו תהיה לו שפה כתובה אבל גם בגלל שמרוקו החליטה לעודד את החינוך שלהם ולשפר את מצבם . היא חיברה אותם לחשמל והחלה להשקיע כספים בתשתיות. זו הסיבה שיכולנו לצאת למסע המופלא הזה . גילינו ארץ מלאה שמחה ומאירת פנים אבל בעיקר ארץ יפיפיה באופן עוצר נשימה. עוד ארבה בתמונות ושבחי הארץ של העם הזה. התחלנו בעמק האוריקה. היינו בכפר שקוראים לו ״תנין״ (שניים) כי זה כפר שמגיע אליו השוק כל יום שני. ביום הזה מגיעים כל הסוחרים למכור סחורות, כבשים, תרנגולות, תכשיטים, להשחיז סכינים, להסתפר , להתגלח, ועוד... זה היה מסע אחורה בזמן לסיפורים של אימי על השוק של העיר הגדולה זאגורה בשנות ה 30 של המאה הקודמת . אח״כ טיילנו לאורך הנהר ועלינו עד למפל הגדול. בדרך ראינו אנשים אוכלים במסעדה שממוקמת בתור נהר זורם כי אין מזגן (ואכן היה קריר להפליא) וכשטיפסנו למעלה למעלה בדרך היו סוחרים שהציעו תכשיטים, כלי אוכל, שטיחים ושתיה קרה . מכיוון שאין מקרר הם קיררו את השתיה במי המפל. מצחיק ומקסים. לפניכם היום הראשון. המשך יבוא .

ותודה לקובי יפרח וסוכנות הנסיעות שלו במרקש. שדאג לי לויזהוענה על כל השאלות שלי באהבה. Kobi Ifrach


אבי כהן סקלי‏ נמצא עם ‏‎Raz Frohlich‎‏ ו-‏‏9‏ נוספים‏.

15 במאי 2018 · בס"דאין לי מושג איך מסכמים מסע כל כך משמעותי, ערכי ומיוחד עבורי. מסע שבלי אפילו גרם אחד של ציניות, אני יכול להגיד ששינה ועוד ישנה את חיי במספר רבדים.חזרתי היום מ- 9 ימים מלאים, עם 27 בוגרים מופלאים של "תוכנית מעוז" ועם 6 אנשי צוות של התוכנית אשר הובילו את המסע אל הארץ בה נולדו אבותיי ואבות אבותיי. יש לי הרבה מילים לכתוב, אני רק לא מוצא את חוט שמחבר את כולן - כי כולן מתחברות לכולן. אז בחרתי לכתוב 33 מילים (לכבוד 33 המשתתפים) אשר מתארות בצורה הכי טובה את מחשבותיי ותחושותיי מהמסע הזה, מבלי לחבר אותן זו לזו (את העוצמה שיש במילים בודדות למדתי גם במסע העוצמתי הזה). כל אחד מוזמן לחבר את החוטים בעצמו.שורשים

אבא

מסורת

נחישות

קהילה

חכמה

חיבור

חברות

ידע

אומץ

תורה

ציונות

משפחה

שינוי

נשמה

מנהיגות

קבוצה

אחריות

עוצמה

מציאות

אמונה

ערכיות

ישראל

מורכבות

קיום

פערים

כמיהה

זהות

לב

תבונה

סיפור

שלם

חייםומילה נוספת שבלעדיה המסע הזה לא היה עובר : אבוקדו.תודה לצות המדהים של תוכנית מעוז שבאומץ רב החליט ללכת על המסע הזה ולפתוח צוהר ענק לחברה הישראלית ובמיוחד ל- Adi Levison שהובילה את המסע הזה בצורה יוצאת דופן. תודה ל- Kobi Ifrach המדהים שהוביל אותנו בסימטאות הערים המדהימות ולד"ר דוד ביטון שלימד אותנו כוחו של הידע - מהו.אז אם אין מילים מסודרות צירפתי קצת תמונות שאומרות הכל. רק צריך לדעת להתבונן בהן.#רשת_מעוז_מרוקו


‏‎Edit Bar‎‏ נמצאת עם ‏‎Tal Ohana‎‏ ו-‏‏8‏ נוספים‏.

11 במאי 2018 · #יום שלישי למסע פאס מקנס מרקש

אז באנו להכיר את בירת העולם "מקנס". לפחות לפי אבא של עלמה Alma Shiran, חיים שירן. אחרי שחרשתי איתה את בית העלמין כדי למצוא את הקבר של סבא שלה, זכינו לשמוע ממנה קצת על סבא וקצת על אבא. קיבלתי משמעות חדשה לתפקיד של התכנית "שכונת חיים" שאביה ביים בלתת במה לאוכלוסיה שלא קיבלה בתקופה זו.לקחתי איתי בעיקר מכל הסיפור על איך זה לגדול בבית שיש בו תודעה מזרחית כל כך חזקה ונוכחת וזה עוד לפני שהגענו לאמא שלה ויקי שירן. מה שיחרט לי לנצח הוא מה שהיא ביקשה שיחרטו על המצבה שלה "משוררת, לוחמת חירות ואוהבת אדם". כמה עמוד שדרה יציב צריך להיות למישהי שיודעת לדייק את שלושת הזהויות הכי מרכזיות שלה. שהיא מספיק בטוחה שהיא העניקה לתא המשפחתי שלה ביטחון כדי לדעת שהם ירגישו מספיק אהובים גם בלי להוסיף את הזהויות הטבעיות המשפחתיות. היא הקריאה לנו שם ליד הקבר שיר של אמא שלה "זכרון מצחיק" שצמרר אותי (מופיע בתמונות).השיר גרם לי לחשוב שוב על כמה מעט אני יודעת על סיפור העליה של המשפחה, מעבר להיבט הטכני אלא על התחושות שליוו אותם.#יום רביעי מרקש

למדתי הרבה על מרקש, אפילו על השם שלה שממנו הגיע השם של מרוקו ושהמשמעות היא עיר האלים, על כך שהיא העיר הכי מתוירת בעולם ועל כך שיש בה למעלה מ 35 בתי כנסת.אבל מה שבאמת ישאר לי ממרקש זה הזכרון של קובי Kobi Ifrach באמצע בית כנסת "אלעזמה" מספר בהתרגשות סיפור לא יאמן של צעיר שמצא באמצע החיים שיש עוד מקום שהוא יכול לקרוא לו בית ואפילו היה מספיק אמיץ לעבור למרקש. הוא הקריא לנו שם שיר "מפתחות לטטואן" של מואיז בן הרוש שנדמה כאילו נכתב עליו.שם כנגד כל הסיכויים הצליח לגייס את הקהילה, לגייס איתם תקציב כדי לשפץ את בית הכנסת ולהפוך אותו למוקד ידע, מקום תירותי, מכניס ומחבר אליו את הקהילה חזרה. בנוסף הצליח גם יחד איתם לשפץ את בית העלמין ובכך לשמר למען כולנו את המורשת היהודית המפוארת של מרקש.זכיתי לשמוע על כמה אמא שלו היתה משמעותית בבחירות שלו ועל מנהג אחד שהקסים אותי שמדי שישי בחורף הוא הלך יחד איתה לבית הכנסת בדימונה בשלוש לפנות בוקר בכדי לשמוע את "שירת הבקשות". נדהמתי לגלות על כמות הפיוטים הרבים והמורכבים אשר מרכיבים אותה ועל מספר השנים שלקח לו בכדי לשלוט בהם.באוטובוס בדרך זכיתי לשמוע גם את המנהיגה טל אוחנה, Tal Ohana את הסיפור הדומה שונה שלה של החיבור השורשי העמוק למרוקו במהלך השנים האחרונות ועל כמה היא עשתה למען הקהילה. שם רק הבנתי כמה היא "מפעל של איש אחד" שהצליח לסחוף אחריה את כל העולם. חשבתי לעצמי איזה זכות להצליח לגעת באמת ולהשפיע על גורלות של כל כך הרבה משפחות.הסיפור של קובי גרם לי לרצות לחקור שוב קצת יותר על הוריי ומצאתי את עצמי ממרוקו מתקשרת לאבא ושואלת אותו על סבתא מסעודה ז"ל ולאמא ושואלת אותה על סבא מאיר ז"ל.מהם ומבני משפחה נוספים גיליתי עוד קצת פרטים על למה סבתא מסעודה (שעל שמה אני קרויה אבל זה כבר לסיפור אחר) נתפסה כ"מכוחה" (=חזקה, מנהיגה). חשבתי על כמה האישה האמיצה הזאת נלחמה במהלך חייה. נלחמה והצליחה בשביל להתגרש אחרי שחיתנו אותה בגיל 16 עם גבר שלא רצתה, נלחמה שלא רצתה להתחתן בשנית עם גבר שמבוגר ממנה ב40 שנה, נלחמה שלא רצתה לקרוא לבנה בכורה כפי שציפו ממנה, נלחמה והצליחה לעלות לארץ ישראל עם 4 ילדים קטנים (כי הרי אישה אלמנה לא יכולה לעלות לבד בלי גבר).תחשבו על איזה עוצמות צריכות להיות לאישה מול כל העולם בתקופה הזאת ואפילו מול הבאבאסלי שנקרא פעמיים לביתה בשביל לנסות לדבר על ליבה.כמובן שאין מקריות בעולם. ביום שבו התקשרתי לאמא שתספר לי עוד קצת על סבא מאיר זה היום של האזכרה שלו. סבא זכור לי כאיש צדיק והאדם הכי טוב שאני מכירה. מודה שלא ידעתי או לא זכרתי הרבה דברים על חייו. כמו העובדה שהוא היה במרוקו "שליח" של הבאבא סאלי והיה מקורב אליו מאוד, כמו שהוא חלה ממש בארץ, הבאבאסלי בא אליו הביתה ליבנה למיטתו ובירך אותו ויום למחרת הוא פשוט קם מהמיטה, כמו שהוא מאוד אהב את עבודתו בפרדס והתייחס לתפוזים כמו אל ילדיו והלך בכל מזג אורי לטפל בהם.בערב של יום זה התבקשתי שוב על ידי יואב Yoav Heller שאשתף את הקבוצה בסיפור שלי ומשפחתי. ברחתי מזה מתחילת המסע אבל מאחר ופנה אליי ביום האזכרה של סבא החלטתי שכנראה זה סימן בשבילי מלמעלה שדווקא פה במרוקו תנתן לי הזכות לספר קצת עליו ועל סבתא. על איזה ערכים מהם שנשארו אצלי ומובילים אותי שאחד המרכזיים בהם הוא לתת כבוד ו"מקום" לכל אדם. על ההורים המדהימים שלי שגידלו אותנו לאורם ועל האמא המיוחדת שלי שחגגנו לה לא מזמן בפעם הראשונה יומולדת ( כי במרוקו לא ממש תעדו תאריכים ורק עכשיו נזכרנו להמציא לה תאריך).המסר המרכזי שניסיתי להעביר בדבריי הוא שלמרות כל האתגרים בסיפור החיים של המשפחות שלי, של הקליטה, של המסלול שלהם שנגזר מאילוצים רבים, אני בוחרת לקחת איתי דווקא את הצחוק המתגלגל של אמא שלי ושל סבתא עליזה שאי אפשר לא לצחוק ששומעים אותו. הצחוק הזה שליווה את חיי והידיעה שסבא מאיר הלך בשמחה לעבודה מאפשרת לי להכיל את כל המתחים ולהבין שאנשים יכולים לקבל משמעות בחייהם מדברים שונים לחלוטין. אז שניה לפני שאתם שופטים מישהו לפי העיניים שלכם, תקשיבו לו קודם.#מסע_רשת_מרוקו


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.