היסטורית מרקש


 תולדות היישוב היהודי בעיר מראקש
העיר מראקש - עיר הבירה הדרומית של מרוקו, נקראת בפי רבים ''ירושלים הקטנה''. מראקש מקפלת בתוכה הסטוריה יהודית עתירה ומגוונת, עשירה ומיוחדת במינה, בעיר זו השתקעו גולים יהודים כבר מלפני חורבן בית שני, ויש הסוברים, מזמן מלכות שלמה.
את מראקש ייסד ב - 1062 שליט האלמוראבידים יוסף אבן טאשיפין והתיר התיישבות יהודים במקום, העיר נחרבה ב - 1147 בידי האלמואחדים ושוקמה ב - 1232. הקהילה היהודית הושמדה לפי חרב, באחת המרידות. ב - 1269 שוב התחדש היישוב היהודי שם כאשר שבראש הקהילה עמד רבי יהודה ג'יאן, מדרום ספרד. בסוף המאה ה - 15 הגיעו לעיר פליטים רבים מספרד ומפורטוגאל, אולם יהודי האטלאס הוותיקים עדיין היוו את עיקר הקהילה. המצב השתנה במאה ה - 16 כאשר מארקש נעשתה מרכז גדול לאנוסים שביקשו לחזור לחיק היהדות, מאז קיבלו יוצאי ספרד ופורטוגאל את השליטה בקהילה לדורי דורות. הם התגוררו בשכונות משלהם עד שכל יהודי המקום, כ - 25,000 במספר רוכזו בפקודת השולטן בגיטו (מלאח, 1557).
במגפה שפרצה כעבור שנה מתו 7500 יהודים. לאחר מכן באה תקופה של שגשוג לקהילה, יהודים שלטו בענפי התעשיה החשובים ובמסחר, שימשו לשריפים כרופאים, יועצים, שגרירים, ובנקאים. ובתחילת המחצית השניה של המאה ה - 17 שימש יהודי כמושל העיר. ב - 1675 סבלו היהודים מנקמת אחד השליטים על שתמכו בבן דודו המורד. סמוך לאותו זמן חדלה מראקש להיות בירת מרוקו אך שמרה על גדולתה הכלכלית. מצבם של יהודי מראקש היה טוב משל אחיהם בשאר המקומות במרוקו. בפרט אחרי 1745, בימיו של מוחמד אבן עבדאללה שהמקובל סונבאל היה אחד מידידיו.
בעיר מראקש היו עשרות בתי כנסת אשר שימשו לא רק כמקום תפילה אלא גם כמקום ללימוד תורה, בתי מדרש, כוללים וישיבות. בישיבות העיר פעלו חכמים מסוגם של ר' אברהם קורקוס ותלמידו ר' אברהם פינטו, ר' שלמה עמאר, ר' אברהם אזולאי ור' שלום בוזאגלו. עם כיבוש העיר על ידי מולאי יאזיד (1792) התנסתה הקהילה ברדיפות קשות. היו שריפים שהטיבו עם היהודים, אך הקהילה לא שבה עוד למעמדה הקודם.
בכל דור ודור התפארה מראקש ברבנים גדולים, בחכמים, בגאונים, באדמורים ובעושי ניסים אשר שבזכותם נשמרה הגחלת לבל תכבה.
נזכיר מעט מהם כמו רבי חנניה הכהן, רבי מרדכי בן עטר, רבי אפרים אל נקארא, רבי יצחק קוריאס, רבי יצחק דלויח, רבי יוסף קארו, רבי פנחס הכהן, רבי יוסף שושנה, רבי מסעוד בן מוחא, רבי דוד צבאח, רבי מרדכי צרפתי, רבי חיים קורקוס, ובנו רבי יהושוע קורקוס, רבי עזיז אילוק, רבי אלעזר הלוי ועוד.
רובם ככולם כתבו חיבורים, פירושים ותוספות לספרי הזוהר והמקרא שהיו חביבים עליהם. לדאבוננו הרב, רק מעט מיצירותיהם יצאו לאור, והיתר נגנז או נשרף בימי הרדיפות והפורענויות שליוו את הקהילה במשך הדורות.
במאה ה - 19 גדלה אוכלוסיית המלאח, משנתווספו אליה פליטים מהרי האטלס ומראקש היתה הגדולה בקהילות מרוקו.
לפי מפקד 1951 התגוררו בעיר מראקש כ - 16,400 יהודים וכעבור תשע שנים כ - 10,000. במוסדות החינוך של ''כל ישראל חברים''((A.I.U., ''אוצר התורה'' ''חב''ד'', ''אורט'', ב''ס חקלאי (Section Agricole) ותיכון Cours Complementaires ביקרו ב - 1961 כ - 4,400 חניכים, רובם הגדול בכי''ח. יש לציין שעוד תלמידים יהודים רבים קיבלו חינוך מטעם המיסיון הצרפתי בבתי ספר שהיו מחוץ למלאה, כמו Lycee Victor Hugo- College Technique-Lycee Mangin  . בערבים הארוכים של המגרב, ילדים רבים נטלו חלק בלימודי קודש בבתי מדרש וחלק אחר הצטרף לפעילות תרבותית באחת משלושת תנועות הצופים היהודים במקום, כמו Les Eclaireurs, Les Kadets, Les Louvetaux. בחופש הגדול נהגו הצופים לצאת למחנות קיץ ביערות שבקרבת הערים רבת ואיפראן. ילדים אחרים נסעו לנופש בקייטנה על חוף האוקיאנוס האטלנטי, בעיר מוגדור (א-סאוירה).
בשנות ה - 60 היתה עזיבה גדולה של יהודי מראקש, חלקם הגדול עלה לארץ ישראל והיתר עזבו לצרפת, קנדה, דרום אמריקה ומדינות אחרות. אחרי מלחמת ששת הימים (1967) עזבו יהודי מראקש כמעט כולם. ב - 1977 עוד התגוררו בה כמה מאות יהודים ומצבם הכלכלי הניח את הדעת.